ליל כוכבים צויר באור יום

הנוף בליל כוכבים הוא מה שראה ואן גוך מחלון חדרו בבית החולים בסן־רמי. אבל הוא צייר אותו ביום, בחדר אחר, והוסיף כפר שלא נראה משם.

בדצמבר 1888, אחרי משבר נפשי קשה בארל, פגע וינסנט ואן גוך באוזנו. כמה חודשים אחר כך, ב־8 במאי 1889, נכנס מרצונו לבית החולים לחולי נפש סן־פול־דה־מוזול, מנזר לשעבר ליד העיירה סן־רמי־דה־פרובאנס. המקום היה מלא פחות ממחציתו, וכך קיבל חדר שינה בקומה השנייה וגם חדר בקומת הקרקע לעבודה.

חלון חדר השינה פנה מזרחה. מבעד לסורגים ראה שדה חיטה מוקף חומה, ומעליו הרים נמוכים. במכתב לאחיו תיאו תיאר איך הוא רואה משם את השמש עולה בבוקר. את הנוף הזה צייר שוב ושוב, בשעות שונות ובמזג אוויר שונה. ליל כוכבים הוא הציור הלילי היחיד בסדרה.

בחדר השינה לא הרשו לו לצייר, ושם הסתפק ברישומים בדיו ובפחם. את ליל כוכבים צייר באמצע יוני 1889, באור יום, בחדר העבודה שבקומת הקרקע. בסביבות 18 ביוני כתב לתיאו שיש לו מחקר חדש של שמיים זרועי כוכבים.

מה אמיתי ומה לא

כמה ימים קודם לכן כתב לתיאו על מה שראה מהחלון לפני עלות השחר:

הבוקר ראיתי את הנוף מהחלון שלי זמן רב לפני הזריחה, ולא היה בו דבר מלבד כוכב השחר, שנראה גדול מאוד.

חוקרים בדקו ומצאו שנוגה, כוכב השחר, אכן נראתה עם עלות השחר בפרובאנס באביב 1889, והייתה אז קרובה לשיא הבהירות שלה. הכוכב הבהיר ביותר בציור, מימין לברוש, הוא כנראה נוגה. הירח, לעומת זאת, מסוגנן: לפי הרישומים האסטרונומיים הוא לא נראה אז כמו בציור.

הכפר לא נראה מהחלון בכלל. הוא מבוסס על רישום שעשה ואן גוך מגבעה שמעל סן־רמי. גם הברושים הוגדלו בציור וקורבו אל הצופה.

ואן גוך עצמו לא התלהב מהתוצאה. בסוף נובמבר 1889 כתב לחברו הצייר אמיל ברנאר שנתן לעצמו להיסחף אל כוכבים גדולים מדי, וקרא לזה כישלון. מאז 1941 הציור תלוי במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.