איך מילה מחזון יחזקאל הפכה לחשמל

המילה חשמל מופיעה בתנ״ך שלוש פעמים, ואיש לא יודע בדיוק מה פירושה. בדרך לשקע שבקיר היא עברה דרך יוונית, ענבר ומשורר אחד.

בפרק הראשון של ספר יחזקאל הנביא רואה רוח סערה, ענן גדול ואש, "וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". המילה חשמל מופיעה בתנ״ך שלוש פעמים, כולן בספר יחזקאל, וכולן במראות של אש ואור. מה היא אומרת בדיוק, איש לא יודע. משמעותה המקורית עמומה.

חז״ל ניסו לפרק אותה. בתלמוד הבבלי, במסכת חגיגה, היא מוסברת כנוטריקון של "חיות אש ממללות", ועוד: "עתים חשות, עתים ממללות". כלומר, מלאכים שלפעמים שותקים ולפעמים מדברים.

תרגום השבעים, התרגום היווני הקדום של התנ״ך, הלך בכיוון אחר. הוא תרגם את חשמל למילה היוונית אלקטרון, שפירושה ענבר, או סגסוגת טבעית של זהב וכסף. כעין החשמל הוא אם כך משהו כמו "בצבע הענבר".

הסיבוב דרך היוונית

כאן הענבר נכנס לסיפור אחר. ב־1600 פרסם המדען האנגלי ויליאם גילברט ספר על מגנטיות, ובו חקר את התופעה שבה ענבר משופשף מושך אליו גופים קטנים. כדי לתאר אותה טבע בלטינית את המילה electricus, מהמילה היוונית לענבר. ממנה באו המילים לחשמל בשפות אירופה.

בסוף המאה התשע־עשרה חיפש המשורר יהודה לייב גורדון, יל״ג, מילה עברית לתופעה. הוא שם לב שתרגום השבעים כבר חיבר בין חשמל לאלקטרון, ובפואמה "שני יוסף בן שמעון" כתב חַשְׁמַלָּה במובן של Elektricität. המילה המקראית קיבלה כך את המשמעות של מילה שנולדה מהתרגום שלה.

ליל״ג היה גם רעיון שני: שחשמל, בלי ה״א בסוף, ישמש שם לטלגרף או לטלפון, מ"חש" ו"מל", ממהר לדבר. ההצעה הזאת לא נקלטה. דווקא הראשונה נקלטה, בלי הה״א. מנדלי מוכר ספרים וסופרים אחרים בני זמנו כתבו חשמל, ומאז זו המילה.

כך המילה עשתה מעגל שלם: מעברית ליוונית, משם ללטינית של גילברט, ובחזרה לעברית, עם משמעות שאיש בימי יחזקאל לא יכול היה לדמיין.