ניסן, תשרי ותמוז הגיעו לעברית מבבל

בתורה לחודשים אין שמות, רק מספרים. השמות שבלוח העברי היום הגיעו עם הגולים מבבל, ואחד מהם הוא שם של אל.

בתורה לחודשים אין שמות. יש החודש הראשון, החודש השביעי, וגם חודש האביב. הספירה מתחילה באביב, בחודש של יציאת מצרים, ולכן החג שאנחנו קוראים לו ראש השנה חל בה בחודש השביעי.

בספר מלכים מופיעים כמה שמות אחרים: ירח זיו, ירח האיתנים וירח בול. אלה שמות כנעניים קדומים, וחלקם נמצאו גם בכתובות פיניקיות. ירח כאן פירושו חודש, והכתוב מסביר כל שם במספר: זיו הוא החודש השני, האיתנים השביעי ובול השמיני.

מה השתנה בבבל

במאה השישית לפני הספירה הוגלו רבים מתושבי יהודה לבבל. שם פגשו לוח שבו לכל חודש יש שם משלו, באכדית: ניסנו, ארו, סימנו, דומוזו, אבו, אולולו, תשריתו, ועד אדרו בסוף השנה. גם ברשימה הבבלית ניסן הוא החודש הראשון, ובשנה מעוברת נוסף אדר שני.

הגולים אימצו את השמות, והם מופיעים בספרים המאוחרים של התנ״ך: נחמיה, זכריה ואסתר. במגילת אסתר רואים את המעבר ממש. כתוב שם "בחודש הראשון, הוא חודש ניסן" ו"בחודש השלישי, הוא חודש סיוון": המספר הישן, ולידו השם החדש.

גם חז״ל ידעו מאיפה השמות באו. בתלמוד הירושלמי, במסכת ראש השנה, נאמר:

שמות חדשים עלו בידם מבבל.

בחלק מהשמות עוד אפשר לשמוע את המשמעות האכדית. תשריתו פירושו התחלה, ומרחשוון בא משם שפירושו החודש השמיני.

ואחד השמות הוא שם של אל. דומוזו, הוא תמוז, נקרא על שם תמוז, אל הפריון הבבלי. הנביא יחזקאל, שחי בגלות, תיאר בחזונו נשים שיושבות בשער בית המקדש "מבכות את התמוז", כחלק מרשימה של עבודות זרות. ובכל זאת השם נקלט, ועד היום הוא חודש בלוח העברי. כך שבכל פעם שאנחנו אומרים תמוז, ניסן או תשרי, אנחנו מדברים קצת אכדית.