למה עולה לנו עור ברווז

קור, פחד ושיר שנוגע ללב מפעילים את אותם שרירים קטנטנים. מה הם עשו לאבות אבותינו, ומה גילו עליהם לא מזמן.

בבסיס של כמעט כל שערה בגוף מחובר שריר זעיר. כשהוא מתכווץ, השערה מזדקפת והעור סביבה נמשך ויוצר בליטה קטנה. אלפי בליטות כאלה ביחד הן עור ברווז.

את השרירים האלה אנחנו לא מפעילים ברצון. הם מגיבים למערכת העצבים הסימפתטית, זו שמכינה את הגוף למצבי חירום, ולאדרנלין. לכן הם מתעוררים בקור ובפחד.

אצל בעלי חיים עם פרווה יש לזה טעם. פרווה מזדקפת לוכדת שכבת אוויר שמבודדת מפני הקור. ובפחד היא גורמת לבעל החיים להיראות גדול יותר, כמו חתול שזנבו מתנפח מול כלב, או דורבן שמזקיף את הקוצים.

לנו כמעט לא נשארה פרווה, ולכן עור ברווז לא מחמם אותנו ולא מפחיד אף אחד. הוא נשאר כזכר למערכת ישנה שעדיין עובדת. הוא מופיע גם ברגעים של התרגשות, למשל בשיא של שיר או של נאום, כשהגוף מגיב לרגש חזק.

ובכל זאת אולי יש לו עוד תפקיד. ב־2020 מצאו חוקרים מאוניברסיטת הרווארד, בניסויים בעכברים, שאותם עצבים ושרירים גם עוזרים לתאי הגזע של זקיק השערה להצמיח שערות חדשות, במיוחד אחרי חשיפה ממושכת לקור.