הכבד חוזר לגודלו אחרי שמסירים ממנו חלק

אפשר להסיר חלק גדול מהכבד, והוא יחזור לגודל שהיה לו. אבל לא בדרך שנדמה לנו: האונות שהוסרו לא צומחות מחדש, ומי שגדל הוא החלק שנשאר.

במיתולוגיה היוונית, פרומתאוס נענש על שמסר את האש לבני האדם. הוא נכבל לסלע, בכל יום בא עוף דורס ואכל את הכבד שלו, ובכל לילה הכבד צמח מחדש. יש מי שרואים בסיפור רמז לכך שהיוונים הקדמונים כבר הכירו משהו מהיכולת של האיבר הזה.

כך או כך, הסיפור קרוב לאמת. הכבד הוא האיבר הפנימי היחיד בגוף האדם שמסוגל לחדש רקמה שאבדה. אצל אדם בריא, אחרי ניתוח שבו הוסר חלק מהכבד, הוא יכול לחדש עד מחצית ממסתו בתוך כחודש.

לא בדיוק צמיחה מחדש

אבל זה לא מה שקורה לזנב של לטאה. האונות שהוסרו לא חוזרות. במקומן, הרקמה שנשארה גדלה עד שהכבד חוזר לגודל ולתפקוד שלו, גם אם לא לצורה המקורית. אצל יונקים זו בעצם צמיחה מפצה. אצל דגים מסוימים, כמו דג הזברה, הכבד מחזיר לעצמו גם את הצורה.

התהליך מתחיל מהר. כבר בדקות הראשונות אחרי הניתוח זרימת הדם בכבד משתנה, ובתוך שעות תאי הכבד מתכוננים להתחלק. גורמי גדילה מניעים אותם לסדרה של חלוקות, וכשהעבודה נגמרת, חלבון בשם TGF-β עוצר אותה, כדי שהכבד לא ימשיך לגדול מעבר לצורך.

היכולת הזאת היא מה שמאפשר השתלת כבד מתורם חי. השתלה כזאת בוצעה לראשונה ב־1989, לילד. לתינוק או לילד קטן מספיק בערך חמישית מהכבד של מבוגר.

בהשתלה בין מבוגרים לוקחים מהתורם את האונה הימנית. כשהכול עובר כשורה, גם התורם וגם המושתל מגיעים לתפקוד כבד תקין, כי שני החלקים גדלים. זה עדיין ניתוח גדול, עם סיכון ממשי לתורם.

ויש לזה גבול. כשיש מחלת כבד ברקע, ההתחדשות עלולה להיעצר לפני שהכבד חזר לגודלו, והכבד עלול להתחיל להצטלק. היכולת המרשימה הזאת עובדת הכי טוב בכבד בריא.