המסרון הראשון נשלח ממחשב, לא מטלפון
ב־3 בדצמבר 1992 ישב ניל פפוורת', מהנדס בדיקות בן 22 בחברת סמה גרופ, מול מחשב. הוא עבד על בניית מרכז מסרונים לוודאפון בבריטניה, והקליד שתי מילים: Merry Christmas, חג מולד שמח.
ההודעה הגיעה לריצ'רד ג'רביס, מנהל בוודאפון, שהיה באותה שעה במסיבת חג המולד של המשרד. הוא קיבל אותה במכשיר בשם אורביטל 901. זה היה המסרון הראשון, והוא נשלח ממחשב ולא מטלפון.
רעיון שנולד מערוץ פנוי
הרעיון ותיק יותר. ב־1984, בשיתוף פעולה גרמני־צרפתי על תקן הסלולר GSM, פיתחו אותו פרידהלם הילברנד מדויטשה טלקום ועמית מפראנס טלקום. הרשת נבנתה בשביל שיחות, אבל יש בה ערוצי איתות שמנהלים את השיחות ועומדים לא פעם ריקים. הרעיון היה להעביר בהם הודעות קצרות, כמעט בלי עלות.
מכאן גם המגבלה. ההודעה הייתה צריכה להיכנס למבנה האיתות הקיים, ולכן הוגבלה תחילה ל־128 בתים, ואחר כך ל־160 תווים. הילברנד טען ש־160 מספיקים, אחרי שבדק כמה ארוכות בדרך כלל גלויות דואר והודעות טלקס.
מי שכותב בעברית מכיר את ההבדל. האותיות האנגליות נכנסות לקידוד של 7 סיביות לתו, והעברית דורשת 16. לכן באותו מקום נכנסים רק 70 תווים בעברית.
בהתחלה רוב הטלפונים לא ידעו לשלוח מסרונים בכלל. השירות המסחרי הראשון בין אנשים נפתח בפינלנד ב־1993, ונוקיה הייתה אז היצרנית היחידה שכל מכשירי ה־GSM שלה ידעו לשלוח. ב־1995 שלח לקוח ממוצע פחות מהודעה אחת בחודש. בסוף 2000 הוא כבר שלח כ־35, וב־2010 נשלחו בעולם 6.1 טריליון מסרונים.
ופפוורת' עצמו? ב־2017 סיפר שהוא שולח רק כמה מסרונים ביום, ושהם די משעממים.
ממה נשלח המסרון הראשון?
המסרון נולד מערוצי איתות שעמדו פנויים ברשת הסלולרית, ולכן הוגבל ל־160 תווים, ובעברית ל־70.
