הבאג הראשון לא היה הראשון
ב־9 בספטמבר 1947 עבד צוות באוניברסיטת הרווארד על מחשב בשם מארק 2. זה היה מחשב אלקטרו־מכני, שפעל בעזרת ממסרים, מתגים קטנים שנפתחים ונסגרים. המחשב החזיר שגיאה, והמפעילים חיפשו את מקורה עד שמצאו אותו: עש שנלכד באחד הממסרים.
הם הוציאו את העש, הדביקו אותו ביומן העבודה וכתבו לידו באנגלית: First actual case of bug being found, כלומר המקרה הראשון שבו נמצא באג אמיתי. הדף הזה, עם העש, שמור היום באוסף של המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית של מוסד סמיתסוניאן.
שימו לב למילה actual, אמיתי. המפעילים לא המציאו את המילה באג, הם כנראה שיחקו בה. התקלה הזאת הייתה סוף סוף באג במובן המילולי: חרק.
כבר ב־1878 כתב תומס אדיסון במכתב לעמית שכך קרה בכל ההמצאות שלו. קודם בא רעיון, בבת אחת. אחריו מגיעים הקשיים, והבאגים, כך קראו לתקלות הקטנות האלה, מתגלים אחד אחרי השני. רק אחרי חודשים של עבודה מתברר אם ההמצאה תצליח. כלומר, כבר אז זו הייתה מילה מקובלת בין מהנדסים.
גם המילה דיבאג, לנפות באגים, קדמה למחשבים. מילון אוקספורד מביא לה דוגמה משנת 1945, בהקשר של מנועי מטוסים.
ומה עם גרייס הופר, שהסיפור מיוחס לה בדרך כלל? הופר, מחלוצות המחשוב ולימים אדמירלית בצי האמריקאי, עבדה אז בהרווארד על מארק 2 ועל מארק 3. היא לא מצאה את העש בעצמה, כפי שהודתה, ולא המציאה את המילה. היא הרבתה לספר את הסיפור, וכך הוא נעשה מפורסם.
אז הבאג של 1947 לא היה הבאג הראשון. הוא היה הראשון שאפשר היה להדביק ביומן.
באיזו שנה כתב אדיסון על באגים במכתב?
מהנדסים קראו לתקלות באגים כבר בימי אדיסון, והפתק של 1947 היה מצחיק בדיוק משום שכולם הכירו את המילה.
