רועים, מערה ומודעה בעיתון: איך נמצאו מגילות מדבר יהודה
בין נובמבר 1946 לפברואר 1947 רעו שלושה בדואים את עדריהם במצוקים שליד החוף הצפוני־מערבי של ים המלח. לפי הסיפור הנפוץ, אחד מהם, מוחמד א־דיב, זרק אבן לתוך פתח של מערה, והיא פגעה בכד חרס. עדויות הבדואים, שנאספו מאוחר יותר, לא תמיד מסכימות על הפרטים, אבל ברור מה היה בפנים: כדים, ובתוכם מגילות.
במערה, שנקראת היום מערה 1 של קומראן, היו שבע מגילות, ובהן מגילת ישעיהו השלמה, סרך היחד ופשר חבקוק. הבדואים לא ידעו מה מצאו. במשך זמן מה הן היו תלויות על עמוד באוהל, ובינתיים סרך היחד נקרע לשניים.
בבית לחם הגיעו המגילות לחליל אסכנדר שאהין, שנודע בכינוי כנדו, סנדלר שסחר גם בעתיקות. משם הן התפצלו. ארבע הגיעו לידי מר שמואל, ראש המנזר הסורי־אורתודוקסי של מרקוס הקדוש בירושלים. שלוש אחרות הגיעו בסוף נובמבר 1947 לפרופ' אלעזר ליפא סוקניק מהאוניברסיטה העברית, שזיהה שמדובר בכתבי יד עתיקים מאוד: מגילת המלחמה, מגילת ההודיות ועותק נוסף, חלקי, של ספר ישעיהו.
מודעה במדור הקטן
מר שמואל לקח את ארבע המגילות שלו לארצות הברית וניסה למכור אותן. ב־1 ביוני 1954 הופיעה בוול סטריט ג'ורנל מודעה קטנה שהציעה למכירה ארבע מגילות ים המלח. יגאל ידין, ארכאולוג ובנו של סוקניק, שהה אז בארצות הברית ושם לב אליה.
אחרי משא ומתן עדין נקנו המגילות תמורת 250 אלף דולר והובאו לירושלים, ובפברואר 1955 הודיע ראש הממשלה משה שרת שהן בידי ישראל. כך התאחדו שבע המגילות מהמערה הראשונה, שבע שנים אחרי שהתפצלו.
המגילות של 1947 היו רק ההתחלה. עד 1956 נמצאו מגילות וקטעים בעוד עשר מערות סביב קומראן, רובם רסיסים קטנים. הם נכתבו בין המאה ה־3 לפני הספירה למאה ה־1 לספירה, וחלקם מוצגים היום בהיכל הספר במוזיאון ישראל.
איך נודע ליגאל ידין שארבע מגילות מוצעות למכירה?
שבע המגילות הראשונות נמצאו במקרה, התפצלו בין שני קונים, והתאחדו בירושלים רק אחרי שבע שנים, דרך מודעה בוול סטריט ג'ורנל.
