התער של אוקהאם: המשפט המפורסם לא נכתב על ידו
ויליאם מאוקהאם נולד כנראה בסוף 1287 או בתחילת 1288 בכפר אוקהאם שבמחוז סארי באנגליה, ומת ב־1347. הוא היה נזיר פרנציסקני, תאולוג ופילוסוף, ושמו נקשר לאחד העקרונות המצוטטים ביותר בחשיבה המדעית.
הניסוח הלטיני המוכר, entia non sunt multiplicanda praeter necessitatem, כלומר אין להרבות ישויות מעבר לנחוץ, לא מופיע באף אחד מכתביו. את הגרסה הפופולרית ניסח נזיר פרנציסקני אירי, ג'ון פאנץ', בפירוש שכתב ב־1639. גם השם תער אוקהאם נולד מאות שנים אחרי מותו: ליבר פרואמון טען שטבע אותו בספר שפרסם ב־1649.
את הרעיון עצמו אוקהאם כן כתב, בניסוחים שונים. הנה אחד מהם, מתוך פירושו לספר המשפטים של פטרוס לומברדוס:
לעולם אין להניח ריבוי בלי צורך.
הוא גם לא המציא את העיקרון. אריסטו כתב שהוכחה שנשענת על פחות הנחות עדיפה, אם כל השאר שווה, ותלמי כתב שכדאי להסביר תופעות בהשערה הפשוטה ביותר האפשרית. אוקהאם התפרסם בגלל התדירות והיעילות שבהן השתמש בו.
תער, לא הוכחה
הוא השתמש בו כדי לקצץ. מעשר הקטגוריות של אריסטו הוא השאיר שתיים, עצם ואיכות, וטען שכמות, יחס ושאר הקטגוריות אינם דברים נוספים בעולם. ובניסוח המלא שלו פירט מתי בכל זאת מותר להניח משהו נוסף: כשמחייבים אותו התבונה, הניסיון או סמכותם של כתבי הקודש.
במדע הוא משמש כלל אצבע, לא חוק של לוגיקה. הוא לא נועד להכריע בין השערות שמנבאות דברים שונים, את זה עושה הניסוי. היתרון של הסבר פשוט הוא שקל יותר לבדוק אותו ולגלות אם הוא שגוי.
היו לו גם מתנגדים. וולטר צ'טון, בן דורו של אוקהאם, הציע אנטי־תער: אם שלושה דברים לא מספיקים, צריך להוסיף רביעי. וקאנט, מאות שנים אחר כך, הזהיר שלא למעט בפזיזות את מגוון הדברים בעולם.
מי ניסח את הגרסה הלטינית המפורסמת, אין להרבות ישויות מעבר לנחוץ?
התער של אוקהאם לא אומר שההסבר הפשוט נכון. הוא אומר שבין הסברים שמסבירים אותו דבר, כדאי להעדיף את זה שמניח פחות.
