תאי הדם האדומים מוותרים על הגרעין שלהם

כמעט כל תא בגוף שומר על הגרעין שלו. תאי הדם האדומים נפטרים ממנו לפני שהם יוצאים לזרם הדם, ומקבלים בתמורה מקום וגמישות.

רוב התאים בגוף שלנו בנויים לפי אותה תבנית: גרעין שבו שמור הדנ״א, מיטוכונדריות שמפיקות אנרגיה, ומערכות שמייצרות חלבונים ומתקנות נזקים. תאי הדם האדומים של יונקים, ובהם בני אדם, הם יוצאי דופן. כשהם בשלים, אין בהם גרעין ואין בהם מיטוכונדריות.

הם לא נולדים כך. תאי הדם האדומים נוצרים במח העצם האדום של העצמות הגדולות, ובשלבים הראשונים יש להם גרעין כמו לכל תא אחר. לקראת ההבשלה התא דוחף את הגרעין החוצה, ורק אחר כך הוא יוצא אל זרם הדם.

למה לוותר על החלק החשוב ביותר בתא? כי התפקיד של תא הדם האדום הוא לשאת חמצן, ומי שנושא אותו הוא ההמוגלובין. בלי גרעין ובלי אברונים נשאר יותר מקום לחלבון הזה, והוא תופס כשליש מנפח התא. התא גם גמיש מאוד, ויכול להתעוות ולהשתחל דרך נימים צרים.

ויש עוד פרט מפתיע. מכיוון שאין בהם מיטוכונדריות, תאי הדם האדומים לא משתמשים בכלל בחמצן שהם נושאים. את האנרגיה שלהם הם מפיקים מפירוק של גלוקוז בדרך שלא צורכת חמצן, וכך כל המטען מגיע ליעדו.

המחיר

לוויתור הזה יש מחיר. תא בלי גרעין לא יכול לייצר חלבונים חדשים ולתקן את עצמו. הוא נשחק בכל סיבוב בגוף, ואחרי 100 עד 120 יום בערך הוא מסיים את דרכו. תאים של מערכת החיסון שנקראים מקרופאגים מזהים את התאים הוותיקים ובולעים אותם, בעיקר בטחול ובכבד.

גם אז כמעט שום דבר לא הולך לאיבוד. הברזל שהיה בהמוגלובין משתחרר לדם, נקשר לחלבון נשא בשם טרנספרין וחוזר לשימוש. וכדי לעמוד בקצב, מח העצם של אדם בוגר מייצר כל הזמן תאים חדשים.

כך שתא הדם האדום הוא לא תא חסר אלא תא שהתמחה עד הסוף. הוא ויתר על היכולת לחיות הרבה זמן, כדי לעשות דבר אחד ולעשות אותו היטב.