למה השקל החדש הגיע רק אחרי שהאינפלציה נעצרה
ב־24 בפברואר 1980 נכנס למחזור בישראל מטבע חדש, השקל. הוא החליף את הלירה ביחס של עשר לירות לשקל, כלומר נמחק אפס אחד. באותו יום דולר אחד היה שווה 3.89 שקלים.
האינפלציה לא חיכתה. בסוף 1980 כבר עלה דולר 7.55 שקלים, בסוף 1982 עלה 33.65, ובדצמבר 1984 עלה 638.71. השטרות רדפו אחרי המחירים: בהתחלה היו שטרות של 1, 5, 10 ו־50 שקלים, ובנובמבר 1984 כבר יצא שטר של 10,000.
ב־1984 הגיעה האינפלציה למאות אחוזים בשנה, והתחזיות דיברו על יותר מאלף אחוז עד סוף 1985. אפס אחד שנמחק ב־1980 לא שינה דבר ממה שדחף את המחירים למעלה.
מה עצר אותה
ב־1 ביולי 1985 יצאה לדרך תוכנית הייצוב הכלכלית. היא כללה קיצוץ גדול בהוצאות הממשלה ובגירעון, פיחות חד ואחריו שער חליפין יציב, פיקוח זמני על מחירים של מוצרים ושירותים בסיסיים, הסכם עם ההסתדרות על השכר, והגבלה על היכולת של בנק ישראל להדפיס כסף כדי לממן את הגירעון.
רק אחרי שהתוכנית יצאה לדרך, ב־4 בספטמבר 1985, נכנס למחזור השקל החדש: אלף שקלים ישנים תמורת שקל חדש אחד. המעבר הסופי, כולל מחירים בשקלים חדשים, נקבע ל־1 בינואר 1986. בתוך פחות משנתיים ירדה האינפלציה אל מתחת ל־20 אחוז.
ההבדל בין שתי הפעמים מלמד משהו. ב־1980 מחקו אפס בלי לשנות את מה שמזין את המחירים, והשקל איבד את ערכו בתוך שנים ספורות. ב־1985 קודם טיפלו בגירעון ובהדפסת הכסף, ורק אחר כך החליפו את השטרות.
מחיקת אפסים דומה להחלפת סרגל בסנטימטרים בסרגל במטרים. המספרים קטנים יותר, אבל מה שנמדד נשאר אותו דבר. היא נוחה יותר לחישוב ולתשלום, אבל מועילה באמת רק כשהמחירים כבר הפסיקו לברוח.
כמה שקלים ישנים היו שווים שקל חדש אחד?
מחיקת אפסים משנה את המספרים על השטר, לא את הערך שלו. אינפלציה נעצרת רק כשמטפלים במה שמזין אותה.
