הצבי שכמעט נעלם מארץ הצבי

הצבי הוא אחד מסמליה של הארץ, אבל ב־1948 נשארו ממנו מאות בודדות. הסיפור שלו מראה כמה מהר אוכלוסייה של חיות בר יכולה לעלות, ליפול ולעלות שוב.

התנ״ך קורא לארץ ישראל גם "ארץ הצבי", והצבי הארץ־ישראלי (Gazella gazella) הוא עד היום אוכל העשב הגדול היחיד שנותר בישראל בתפוצה רחבה. הוא קטן ממה שרבים מדמיינים: זכר בוגר שוקל בממוצע כ־22 ק״ג, ונקבה כ־18. לשניהם יש קרניים, אבל קרני הזכר גדולות בהרבה ועבות יותר.

הצבאים פעילים בעיקר בשעות הקרירות, בבוקר המוקדם ובין הערביים. הנקבות חיות בעדרים קטנים של קרובות משפחה, זכרים חזקים מחזיקים בטריטוריה ומסמנים אותה בערמות גללים, והזכרים הצעירים מתקבצים ב"עדרי רווקים".

עלייה, נפילה ועלייה

בתחילת המאה ה־20 ציד בנשק חם, בלי שום פיקוח, דילל את הצבאים מאוד. ב־1948 נותרו בארץ, לפי ההערכות, כ־500 צבאים בלבד.

חוק הגנת חיות הבר מ־1955 אסר לצוד אותם. בשילוב עם התפשטות החקלאות והדברת הטורפים, האוכלוסייה התאוששה ובשנות ה־80 הגיעה לכ־10,000 צבאים. באזורים מסוימים אף נדרש ציד מבוקר, כי הצבאים התרבו יותר מדי.

ואז המגמה התהפכה. באמצע שנות ה־80 פרצה מחלת הפה והטלפיים בדרום רמת הגולן וברמות יששכר, והמיתה כ־3,500 צבאים. אחר כך חזרו הטורפים, ונוספו להם ציד לא חוקי, דריסות בכבישים, כלבים משוטטים ובנייה שקיטעה את שטחי המחיה.

כמה צבאים יש היום? ההערכות מהשנים האחרונות מדברות על כמה אלפים, והן משתנות בין ספירה לספירה. הצבי עדיין בסכנת הכחדה ומוגן בחוק.

דוגמה קטנה להתאוששות אפשר לראות בעמק הצבאים בירושלים. העדר המקומי כמעט נכחד כשהעיר סגרה עליו, אבל עם פתיחת הפארק ב־2015 הובאו אליו צבאים בוגרים, והם מוגנים שם מטורפים ומכבישים. ב־2022 העדר מנה כ־80 צבאים.