ים המלח יורד בכמטר בכל שנה
חופי ים המלח הם המקום הנמוך ביותר ביבשה, והם הולכים ונעשים נמוכים עוד יותר. ב־1930 היו פני המים בערך 390 מטרים מתחת לפני הים. ב־2025 הם כבר היו כ־440 מטרים מתחת לפני הים. בעשורים האחרונים המפלס יורד במטר בשנה, ובחלק מהשנים אף יותר.
לים המלח אין מוצא. מים נכנסים אליו מהירדן, מנחלים, ממעיינות ומגשם, והדרך היחידה שלהם החוצה היא אידוי. כל עוד הכניסה והאידוי מאוזנים, המפלס יציב פחות או יותר. כשהכניסה קטנה, האידוי לוקח את ההפרש מהאגם עצמו.
הירדן כמעט לא מגיע
מאז שנות ה־60 רוב המים שזורמים אל הירדן נתפסים בדרך. בישראל נבנה המוביל הארצי, שהושלם ב־1964. בירדן הוטו מי הירמוך לתעלה, ועל הנחלים הגדולים במזרח נבנו סכרים. המים משמשים לשתייה ולחקלאות, ורק מעט מהם ממשיך דרומה.
היום הירדן מספק רק כשישית מהמים שנכנסים לים המלח, פחות ממה שיורד אליו ישירות בגשם.
גם תעשיית המינרלים תורמת לירידה. האגן הדרומי של ים המלח היה רדוד, ועם ירידת המפלס הוא נחשף. היום יש בו בריכות אידוי של מפעלי ים המלח בישראל ושל חברת האשלג הערבית בירדן. מים נשאבים אליהן מהאגם הצפוני, והשמש מאדה אותם ומשאירה מלחים להפקה.
לירידה יש מחיר שרואים בשטח. מי תהום מתוקים זורמים אל מתחת לחוף שנסוג, ממיסים שכבות מלח קבורות ומשאירים חללים שקורסים. כך נוצרים בולענים, שפוגעים בכבישים, בגשרים ובשמורות טבע. רוב אתרי הנופש בחוף המערבי של האגן הצפוני נסגרו.
תוכנית להביא לים המלח מים מים סוף נבחנה במשך שנים, ובוטלה ב־2021 בלי שהחלה בנייה.
כל עוד נכנסים לים המלח פחות מים ממה שמתאדה ממנו, המפלס ימשיך לרדת. השמש עושה את מה שעשתה תמיד. מה שהשתנה הוא כמה מים מגיעים אליה.
מה הסיבה העיקרית לירידת המפלס של ים המלח?
ים המלח מתייבש כי רוב מי הירדן נלקחים לפני שהם מגיעים אליו, והשמש ממשיכה לאדות ממנו כמו תמיד.
