דולפינים ישנים עם חצי מוח
אצלנו הנשימה עובדת לבד. אנחנו נרדמים, והגוף ממשיך לנשום בלי שנחשוב על זה. אצל דולפינים זה אחרת. הם נושמים מרצון: כדי לקחת אוויר הם צריכים לעלות בכוונה לפני המים ולפתוח את נקב הנשימה שעל הראש.
זה מעורר שאלה פשוטה: איך ישנים כשכל נשימה דורשת החלטה? יונק ימי שנושם מרצון לא יכול להרשות לעצמו לאבד את ההכרה לזמן ארוך, כי הוא עלול לטבוע.
התשובה נקראת שינה חד־המיספרית. הדולפין מרדים חצי אחד של המוח, והחצי השני נשאר ער. במדידות של פעילות המוח רואים בצד אחד את הגלים האיטיים של שינה עמוקה, ובצד השני דפוס של ערות. הצדדים מתחלפים, וכך כל חצי מקבל את המנוחה שלו.
החצי הער אחראי על העלייה לפני המים ועל הנשימה. בזמן השינה דולפינים נשארים קרוב לפני המים, שוחים לאט או צפים במקום, ולפעמים עוצמים עין אחת. בניסויים הראו שדולפיני בקבוק ממשיכים לשחות ולעלות לנשימה גם בזמן שחצי מהמוח שלהם ישן.
עין אחת פתוחה
הדולפינים לא לבד. שינה כזאת נמצאה גם אצל לווייתנים, אצל אריות ים וקרוביהם, אצל פרות ים ואצל ציפורים רבות. אצל ציפורים העין הפתוחה נמצאת בצד הנגדי לחצי המוח הער, כך שהחצי הער הוא זה שרואה.
אצל ציפורים זו גם דרך לשמור על עצמן. ברווזים שישנים בשולי הלהקה ישנים יותר בחצי מוח, והעין הפתוחה שלהם פונה החוצה, לכיוון שממנו עלול להגיע טורף. ככל שהסכנה גדלה, השינה הזאת נעשית נפוצה יותר.
אבל העין הפתוחה היא לא מה שמחזיק את חצי המוח ער. שינה חד־המיספרית נמצאה גם אצל בעלי חיים עיוורים, כך שהיא לא תלויה במה שהעין רואה.
בפעם הבאה שתראו דולפין שוחה לאט ליד פני המים, ייתכן שחצי ממנו בכלל ישן.
למה דולפינים לא נרדמים עם כל המוח בבת אחת?
דולפינים ישנים עם חצי אחד של המוח בכל פעם, והחצי הער דואג לעלות לפני המים ולנשום.
