למה חצי מיליארד ציפורים עוברות מעל ישראל
פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב, השמיים מעל ישראל הופכים לאחד ממסלולי הנדידה העמוסים בעולם. לפי ההערכות, כחצי מיליארד ציפורים נודדות עוברות בכל שנה בעמק החולה, בקצה הצפוני של השבר הסורי־אפריקאי.
הסיבה היא גאוגרפיה, ובעיקר האופן שבו ציפורים גדולות עפות. לחסידות, לעגורים ולעופות הדורסים יש כנפיים רחבות, והם לא חותרים באוויר כל הדרך אלא דואים. הם נעזרים בעמודים של אוויר חם שעולים מהקרקע, מסתחררים בתוכם כלפי מעלה, ואז גולשים הלאה עד העמוד הבא. לכן הם נודדים ביום, כשהשמש מחממת את הקרקע.
עמודי האוויר החם האלה נוצרים רק מעל יבשה. מעל הים אין מה שירים את הציפורים, וכל קילומטר דורש מהן מאמץ. לכן ים רחב הוא מכשול קשה עבורן. הן חוצות את הים התיכון רק במקומות הצרים ביותר, או עוקפות אותו.
גשר של יבשה
ישראל יושבת במקום שבו שלוש יבשות נפגשות: אירופה ואסיה מצפון, אפריקה מדרום, והים התיכון ממערב. ציפור דואה שרוצה להגיע לאפריקה ממזרח אירופה או ממערב אסיה בלי לחצות ים צריכה לעבור ברצועת היבשה הזאת. כך מדינה קטנה הופכת לצוואר בקבוק.
חלק מהנודדות לא רק עוברות אלא גם עוצרות. אגם החולה יובש בשנות החמישים, וכעבור כארבעה עשורים הוצף חלק מהעמק מחדש ונוצר אגמון החולה. היום הוא תחנת עצירה לעופות בדרכם בין אירופה לאפריקה, ועשרות אלפי עגורים נשארים בו לאורך החורף.
כדי שהעגורים לא יפשטו על השדות החקלאיים שמסביב, מאכילים אותם שם באופן מסודר. כך הציפורים מוצאות מזון, והחקלאים שומרים על היבול.
ובפעם הבאה שתראו להקה של חסידות מסתחררת מעל שדה, אפשר לדעת מה היא עושה: עולה על עמוד של אוויר חם, כדי לחסוך כוח בדרך הארוכה מעל היבשה.
למה ציפורים דואות נמנעות מלחצות ים רחב?
ציפורים דואות נעזרות בזרמי אוויר חם שעולים רק מעל יבשה, ולכן הן נמנעות מהים ומתרכזות ברצועת היבשה הצרה של ישראל.
